<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן קפ"ה</h1>
<h2>דף קא.</h2>
הא לך דין חליצה. יבררו ג' דיינים בתחלה ויוסיפו עליהם עוד שנים להשלים חמשה, ולא יהיו קרובים זה לזה ולא ליבם ולא ליבמה, וכן לא יהיו הדיינים גרים לא מאב ולא מאם ויאמרו הדיינים נלכה למקום פלו', וישאלו אם יש שלשה חדשים ממית' הבעל מלבד יום שמת ומלבד יום החליצה ועוד ישאלו אפי' לקרוב ואשה שזה היבם אחיו של מת מן האב שהיה בעל של זו היבמה, ואם היבם והיבמ' גדולים בשנים על פי חזקת שכנים קרובים ולא בעי' חזקת שכנים ראוים להעיד דאפי' על פי נשים שכינות חשיב כעדות ברורה מאנשים גמורים, כדאמרינן הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה משום נדה, והתם על כרחיך על פי נשים כדקאמר שכנות, ועוד דהא מסיק דקא לבשה מאני נדותה דמסתמא לא ידעי בהא אלא הנשים, ועוד דאפי' מחלוק משמע דנשים דוקא הוא דידעי ושערות על פי נשים, ואם יש עדים גמורים מרבוי שערות לא בעי עדות שכינים בשנים, וצריך גומות עם השערות, ולפי שאין בקיאין בגומות צריך רבוי שערות גדולות שוכבות או דדין שוכבין, וצריך שלא אכלה האשה בו ביום, ושישאל ליבם אי ניחא ליה ליבם או לחלוץ, ומלמדין אותו שהוא משיב בלעז שאינו רוצה לייבם, ואז תאמר האשה בלשון הקדש מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי בלא וא"ו, ואינו ולא אבה בוא"ו בתחלה, ותאמר ביחד לא אבה דלא תפסיק בין לא לאבה אלא תאמר לא אבה שתי תיבות יחד, והאיש כמו כן יאמר שתי תיבות יחד לא חפצתי לקחתה (ש"ע המנהג לדקדק שהיא תקרא לא אבה יבמי בנשימה אחת וכן לא חפצתי לקחתה בנשימה אחת) ויעמד האיש אצל הכותל או יעמוד בעמוד או מוטה ולא יושב וידחוק רגלו בארץ ויתכוין להתירה ונגשה האשה מעומד או תכוף עצמה ולא מיושב ולא על ברכיה כדאמרינן מעומד ואפילו כפופה (ומתיר) [ותתיר] האשה קשר הרצועה קודם ואח' כך הקרסים הכל בידה הימנית ותגביה את רגל היבם מן הארץ ותשמט המנעל חוץ מן העקב בימין בלי סיוע מן השמאל, ותחלוץ כל המנעל מן הרגל בימין וירקה כנגד היבם רוק הנראה לדיינים משעה שיוצא מפיה עד דמטי נגד היבם, ואח"כ קוראה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל וכל העומדים שם אומרים שלשה פעמים חלוץ הנעל ובשעת הרקיקה תעמוד היבמה נגד היבם, שלמו דיני חליצה מלשון מורי הרב רבינו פרץ שי'.
סידור מרנא ורבנא הרב רבי פרץ שיחיה. מנעל צריך שיהא של עור ושל בהמה טהורה ומעור קשה מפרה או מתיש דומה לסנדל שלהם שהיה מעור שלוק, וכולו תפור מעור ותפור מבחוץ ולא מבפנים כדאמרינן פרק במה אשה [שבת ס' ע"ב] וכיון שתפרו מבפני' הוה ליה מנעל, ורצועות תפורות במנעל מעור בהמה טהורה הכל הרצועה והתפירה עצמה, ומחוברות באזנים כדאמרינן אף על גב דאית ביה חומרתא קוטרי' ביה מיתנא אלמא מיתנא דהיינו הרצועו' במקום החומרתא שהם הקרסים נוייא"לש בלע"ז וקרסים ולולאות הכל מבהמה טהורה, וטוב שלא יהו הלולאות מן האזן עצמה, כ"א רצועה קטנה מחוברת בראש האזנים, וצריך שיהיה המנעל של ימין לכתחלה, וברגל של ימין גם בדיעבד וברגלו יחף, וצריך שיהיו אזניו קצרות שלא יגעו זו לזו כדי שיהיו הקרסים והלולאות שבהם תחובים על שוקו ממש, ולא על האזנים משום מעל דמעל, מכאן נראה דאין הלולאות מהאזנים עצמן, וכל שכן דבעינן שיהיו האזנים על שוקו ולא על סנדל דאז הוא ממש מעל דמעל, וכשקושר צריך שני קשרים זה על גב זה, ושיהיה לו עקב בולט קצת, ושפה תפורה (ש"ע י"א לתפור שפה סביב המנעל למעלה ולא נהגו כן) ושנצי המנעל שחורות וכן הקרסים והלולאות אבל הרצועו' לבנות ולא יהיה שום לשון תחת הקרסים בין האזנים דאם כן הוי מעל דמעל וג' קרסים או שנים לכל הפחות ויתפרנו תפירות תכופות מעור וכשיבא לקשור הרצועות שהאחד באזן מכאן והשניה באזן מכאן יכרכם סביב האזנים ויקשרם על השוק ממש מבחוץ ולא על האזנים. עד כאן דין מנעל.
<h2>דף קו:</h2>
לחלוץ ליבמה דכתיב (דברים כ"ה) וחלצה נעלו מעל רגליו ויבררו שלש' דיינים ויוסיפו עוד שנים לפרסם הדבר וצריך שלא יהיו קרובים זה לזה ולא ליבם ולא ליבמה ויאמרו נלך למקום פלוני דכתיב השערה וילכו וישבו שם והיבם והיבמה (דף ק"ו) יעמדו לכתחלה כעין בעלי דינין אבל בדיעבד אם ישבו כשרה וישאלו אם (דף מ"א) יש ג' חדשים ממית' בעלה וידעו אם זה אחיו של מת מאביו ואם הי' בעולמו ואם זאת אשתו של מת ואפילו קרוב ואפילו אשה נאמנים וצריך (דף ק"כ) שלא יהא אחד מן הדיינים גר אע"פ שבדיני ממונו' אם הית' אמו מישראל כשר, ויחקרו (נדה מ"ו ב"ב קמ"ז) אם זה היבם מי"ג שנה ויום אחד, ואם היבמה מי"ב שנה ויום אחד, ואם הוחזקו (כתובו' ע"ב קדושי' מ') בשכנים (ש"ע שלא על פי האב) ואפי' מפי נשים סגי כדאמרינן בכתובות הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה משום נדה אלמא על ידי חזקה דשכנות נשים מחזקינן לה בודאי, ויחקרו אם יש להם סימנים כגון שערות שבערוה (ש"ע אורך השערות שסומכין עליהן ברוחב אצבע שקורין אמה) או הסימנים של מעלה, באיש שערות בכל מקום חוץ מן הזקן, באשה הדדין שוכבין או מוטין, והבדיקה של הנער' יכולה להיות על פי נשים כיון שהוחזקה גדולה בשנים, ואם אין סימנים לאיש עד עשרים שנה ונולדו בו סימני סריס אינו חולץ (ש"ע קע"ב וי"א דאין לדון עכשיו דין סריס ודאי דחיישינן שמא היו לו שערו' ונשרו או שהיו לו גומות ואין אנו בקיאין ולכך דיינינן ליה בספק סריס וחולץ) ואינו מייבם, ואם לא נולדו בו סימני סריס ממתינין לו עד רוב שנותיו וכן האשה אם לא הביאה ב' שערות והיא בת עשרים שנה ונולדו בה סימני אילונית דינה כזכר ואחר כך ישאלו אם אכלה היבמ' היום כי שמא תרוק האשה מחמת אכילה, ובעינן וירקה מעצמה לכך בעינן שתחלוץ קודם אכילה, וצריך שלא תרוק דם לבד אבל אם רוק ודם מעורבין יחד אין לחוש ואחר כך יאמרו (דף ק"ו) בית דין ליבם את' חפץ לחלוץ או ליבם ונותני' לו עצה הוגנת ואם ירצה לחלוץ מביאין לו מנעל עור קשה של בהמה (בתוספות שם ק"ג) טהורה כגון פרה או עור כבש עבא) וגם יהיה (שם ק"ב ע"ש בטור קס"ט) תפור מעור ומבחוץ, וצריך שיהיה לו רצועות מחוברות, והרצועות יהיו לבנות כי כן היו בימיהםב), וגם קשרים שקורין נוי"ות ולולאות להכניס בהם הקשרג) וצריך (שם ק"א) לכתחלה שיהא המנעל שלו ושל ימין וצריך לתנו (שם ק"ד) ברגל של ימין אבל בשמאל פסול ואפילו איטר (ש"ע חולץ בשתיהם במנעל ימין בימין ובמנעל שמאל בשמאל ואם יש לו אח אחר צריכה לחלוץ שתי רגליו בבת אחת) וצריך לתנו (דף ק"ב) ברגלו יחף ולא על בתי שוקים דכתי' מעל ולא מעל דמעל, ומהאי טעמא נמי צריך שלא יהא ארוך עד למעלה מן הארכובה וצריך לקשור את הרצועות ויכניס הקשרים בלולאות למיהוי חליצה אלימתא, ותאמר (דף ק"ו) האשה בלשון הקדש מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי ולא תפסיק בלא אבה שלא ישמע אבה יבמי וכן לא יפסי' היבם בלא חפצתי לקחתה ואח"כ יאמ' האיש לא חפצתי לקחת' ויעמו' אצל הכותל או אצל עמוד שידחוק רגליו בארץ, ואחר כך תתיר האשה קשר הרצועה וקשרים מן הלולאות הכל בידה הימנית, ולא תהא שמאל מסייעתה כדאיתא בירושלמי והיכא שאין לה יד חולצת בשניה, ותהא שומטת המנעל מן העקב ותחלוץ כל המנעל, והכל מעומד או מוט', אבל יושבת לא, ואח"כ רוקקת האשה רוק גדול (דף ק"א) הנראה לחמשה דיינין משעה שיוצא מפיה עד שיבא הרוק לפני היבם, ואם היא ארוכה והאיש גוץ (דף ק"ו) וקלטתו הרוח קודם שיגיע כנגד פניו של איש צריכה לרוק פעם אחרת ואחר כך קוראה בל' הקודש ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה בית אחיו ונק' שמו בישראל בית חלוץ הנעל והעומדים אומרים שלשה פעמים חלוץ הנעל (ש"ע בית חלוץ הנעל בית חלוץ הנעל בח"ה) וצריך (שם) שיתכוונו שניהם להתיר אך מותר (כתובות ס"ד) להטעותו ולומר לו ע"מ שתתן לך מאתי' ולא תתן, (ש"ע אבל אם השלישה לו המעות אינה יכולה לחזור) והיכ' שאין אנו יכולין להטעותו אומרים לו אם לא תשמע לחלוץ נשים חרם בינינו להבדל ממך עד שתחלוץ אך היבמה צריכה ללכת אחר היבם להתירה, ואם יש לו אשה אחרת מנדין אותו בהדיא עד שיחלוץ (ש"ע והמנהג שאין כופין אלא מפשרים בניהם כפי תקנת הקהלות) וכן אם אינו רוצה לא לחלוץ ולא ליבם (ש"ע ודוקא בבאה מחמת טענה) וכן אם הוא מאותן שכופין אותן להוציא ואם היתה היבמה איסור מצוה או איסור קדושה חולצת ולא מתיבמת ואיסור ערוה פטורה לגמרי. [סמ"ק סימן קפ"ה]. א) שקורין קורדאוו"אן בלע"ז כי היכי דליהוי קצת כעין סנדל (ש"ע ויזה' שלא תהיה העור משוחה בשמן לרככו). ב) כדמפרש בתוספות מההיא דאפילו ערקתא דמסאנ' אסור לשנוי וכו', וכן מההוא דהוה סיים מסאני אוכמי דפרק הכונס. ג) וצריך שלא יהיה לשון של עור במנעל כמו שרגילין לעשו' תחת האזני' כי היכי דלא ליהוי מעל דמעל, בשם מורי הרב ר' יחיאל ומהאי טעמא נמי צריך לקשור הרצועות על בשר השוק ולא לעשות הקשר על אזני המנע' ועושה הקשר על השוק מבחוץ בשם הר"ר יקר שהראה המעשה כן למורי הרב ר' שמואל מאי"וורא עכ"ל.
